׳בחלומות אין גבולות…׳ (מתוך הסרט – אמיליה ארהרט) וכל מה שאני חלמתי עליו ביולי 2012
יולי 2012 היתה אחת התקופות המורכבות בחיי. הייתי מובטלת שהתפטרה מהעבודה באפריל ואחרי מיזם שכשל. אחרי שכבר עברתי למרכז, חזרתי לגור בבית שבו גדלתי עם אמא שלי, אחי הקטן ועוד שני כלבים, בלי יכולת לחתום אבטלה וחובות גדולים שנגררו מהעבר.
יום אחד בפייסבוק ראיתי שהוא מגיע לישראל, רוברט שמין, מומחה נדל״ן להשקעות בינלאומיות, יהודי אמריקאי שאת ספרו ״איך זה שהאידיוט הזה עשיר ואני לא״ קראתי כבר שנתיים-שלוש קודם. את אורית נחתומי-גורדון, שהביאה אותו לישראל, פגשתי כמה חודשים לפני כן, וידעתי שאני חייבת להיות באירוע הזה. ידיעה פנימית שכזו.
פניתי לאורית בפייסבוק וסיפרתי בקצרה על מצבי. כתבתי לה שאין לי יכולת כלכלית לשלם על הכנס ולכן אני מציעה בתמורה כישורים וידע שלי, לצלם את הכנס ולכתוב על האירוע ברשתות החברתיות. אורית ענתה במשפט קצר ״ביקשת קיבלת״. לימים אגלה שההזדמנות שיצרתי לעצמי תהפוך להיות הלקוח הראשון שלי.
בפעם הראשונה שפגשתי את רוברט שמין, נפלתי. תרתי משמע! כן, מה שאתם שומעים. הגעתי לצלם בכנס, כפי שסיכמתי עם אורית, וכשהלכנו לכיוון קבלת הקהל פשוט מעדתי. קמתי תוך שניה תוך שרוברט דואג אם הכל בסדר איתי. חייכתי והמשכנו. קצת לא נעים אבל בהחלט לא נורא.
בסוף הערב, אני מודה, נפלתי בפעם השנייה. מהתובנות, מהכלים והידע, מהפשטות של איש, מהכריזמה. נפילה מוצלחת אפשר לומר. האירוע עם רוברט היה מסוג הדברים שקורים לך בחיים ואת יודעת ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר. וכך היה.
שנתיים אחרי האירוע ההוא התחלנו בעבודה משותפת, כשרוברט שמין והפעילות בישראל, היו הלקוח הכי גדול שלי והכי מלמד אותי על עצמי במשך כמעט 8 שנים.
עברתי כמעט כל תפקיד אפשרי, עזרתי ליצור ולפתח את ה-DNA הכל כך ייחודי לקהילת פרויקט x ולאנשים שמצטרפים אליה, ולמרות שהשנים הראשונות היו כמעט ללא שעות שינה, נהניתי מהעשייה.
